<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן מ"א</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
דין כף חולבת בת יומה שנתנו בקדירה של בשר שאינה בת יומה שהיו בה פולין. שהכל שרי אף לתת בשר אחר כך בפולין. דהוי ליה דגים שעלו בקערה. מעשה בא לפני רבי בקדירה של בשר שאינה בת יומה שהיו מבשלין בה פולין, ושמו בה כף חולבת בת יומה. והתיר רבי את הכף כיון דאין הקדירה בת יומה. והתבשיל כמו כן מותר אפילו לאכול בחלב. אבל עם הבשר אסור לפי מה שמחלק רש"י בתשובה אחת דגים שעלו בקערה בין עלו לנתבשלו. והקדירה כמו כן אסורה לבשל בה בשר עוד. אבל [אם] לאחר שהעבירו הקדירה מעל האש תחב בה כף חולבת, מותר התבשיל והקדירה לבשל בה בשר עוד. דהוי ליה האי תבשיל נותן טעם בר נותן טעם, כדגים שעלו בקערה דמותר לאוכלן בכותח. מעשה בא לפני רבי בבצים שנתבשלו בקדירה חולבת בת יומה. ואחר כך שמו אותן בצים במולאות שקורין פשטיד"א של בשר. ואומר רבי גם זה נותן טעם בר נותן טעם הוא כמו דגים שעלו בקערה ומותר. הכי נראה לפי המפרש עלו וה"ה נתבשלו. אבל לפי תשובת רש"י שפירש דוקא עלו אבל נתבשלו [לא], אין זה נ"ט בר נ"ט והכל אסור. ולאותו המפרש שם אין להקשות מההיא דצנון שחתכו בסכין [של בשר] אסור לאוכלו בכותח, דאיכא למימר סכין אגב חורפיה בלע טפי מדגים שנתבשלו. מעשה בא לפני רבי בקדירה של חלב בת יומה והיו בתוך הקדירה מים רותחים, ושפכו אותן המים לקדירה של בשר. גם על זה נאמר "אילמלא שחילק רש"י בין עלו לנתבשלו היה מתיר הקדירה של בשר". אבל השתא שחילק רש"י בין עלו [לנתבשלו] אסורה הקדירה מאחר שעירה בה מים שנתבשלו בקדירה חולבת.
